גנטיקה או סביבה?

היה לי "ויכוח" סוער במהלך אבחון של בת 6. האם טענה כי לא משנה כמה יסייעו לבתה, היא תמיד תישאר עם המבנה הזה עימו נולדה - הרגישות. היא יכולה להשתפר וניתן לסייע לה...אך זה לא ניתן ל"ריפוי".

ואכן, קימות תיאוריות פסיכולוגיות רבות באשר ליכולת האדם להשתנות. חלקן מסווגות את האדם לפי מבנה אישיות, הגניטיקה אותה ירש, ועוד גורמים שקרו במהלך חייו. נקודת מוצא זו מהווה אבן דרך לשיקומו, כשבאופק ברור מה לא ניתן לשנות. לעומתם ישנם פסיכולוגים המאמינים כי חייו של אדם דינאמיים ומשתנים בהתאם להתנסויותיו בסביבה, ועל-כן לא ניתן לנבא את עתידו על-פי אירועים שקרו בעברו, או על-פי הגנטיקה אותה ירש. 

בין אנשי המקצוע המובילים בחינוך המאמינים בגישה זו - פרופ' ראובן פוירשטיין, ורמי כץ. דוגמא, אם אדם נולד עם נטייה להשמנה,  כל משפחתו סובלים מהשמנת-יתר, אין להסיק כי נחרץ גורלו. כולנו מבינים כי אם ישמור על תזונה מאוזנת, ויקיים אורח חיים פעיל וספורטיבי, נטייה זו לא תצא מהכח אל הפועל - זו הדגמה לכוחה של הסביבה על הגנטיקה. 

הנה חלק מצוטט מברכה שקבלתי לראש השנה ממכון פוירשטיין: "האמונה בפוטנציאל האנושי, אינה מונעת מאיתנו להכיר בקיומם של גבולות לצמיחה האנושית. אך אנו מאמינים כי איננו מסוגלים לנבא את הגבולות הללו. ועל-כן עלינו לשאוף גבוה, כאילו אלה אינם קיימים".