אם תבקשו ממני לתאר את הילדה שלי, אומר שהיא פעלולנית. היא כל היום מסתובבת כמו סביבון סביב עצמה. וכשהיא עומדת, היא נעה מצד לצד - אני חוטפת סחרחורת רק מלהביט. אני מבקשת ממנה לשבת על הספה, אז היא הופכת את עצמה כמו קוף, וצופה בי הפוך. מה יש לך? שבי כמו בת אדם. וליד השולחן היא מתנדנדת על הכיסא, ובמגרש המשחקים היא שעות על הנדנדה, ובקרוסלה היא מסתובבת בחוזקה, קפוארה זה בול בשבילה! כל היום בתנועה - הכירו את ההיפראקטיביות הוסטיבולרית.
הילד שלי, לא נעים לומר, נחשב פחדן, גם ביטחון עצמי חסר לו. אנחנו מנסים לעודד אותו לקצת אומץ ולקצת אתגר, אך זה לא ממש הולך. הוא זהיר מאוד במרחב. פעילויות סטנדרטיות שילדים עושים – מפחידים אותו, הוא לא יטפס על סולם של המגלשה הגבוהה במגרש המשחקים, על הקרוסלה - אין מה לדבר, בנסיעות זה סיוט - הוא מקיא, מתלונן שהבטן כואבת לו. בבי"ס הוא עושה הכל כדי להמנע משיעורי ספורט, בתכלס הוא לא יודע להתגלגל לפנים, ולא מעז ללמוד עמידת ידיים.