החוש הטקטילי
החוש הטקטילי, מתיחס לכל מה שאנו מרגישים על-פני העור - תכשיטים, בגדים, לחץ של גומי במכנסיים, כובע, מרקמים בפה, קמטי הסדין, ועוד. לחוש הטקטילי כמה תפקידים חשובים: מישוש, הרתעה מפני סכנה (למשל כשמתקרבים למקור חום), והתקשרות - קשר מגעי חם ואוהב עם הדמות העיקרית והקבועה המטפלת בתינוק. הקרבה, המגע, והמבט המתפעל, חשובים להתפתחותו התפקודית והנפשית של התינוק.
חסר בתחושה הטקטילית
נפגוש הרבה פחות ילדים ומבוגרים שסובלים מחסר בתחושה זו. באחד האבחונים שערכתי לילד בגן-חובה, אמו ספרה לי בגאווה שהילד שלה הוא "גבר גבר". הוא מטופל בדיקור סיני כי הוא מקורר, ובטיפול הוא שובה את לב כולם, כי הוא רק מחכה שיינעצו בגופו עוד מחטים , ובכלל כל ביקור אצל הרופא מתקבל בברכה, שרק יבדקו אותו, בדיקות דם? אין שום בעיה. כשלמדתי אצל רמי כץ, הוא סיפר בהקשר הזה, שהזעיקו אותו בדחיפות להסתכל על ילד שנמצא על הרצף, ושהתחביב שלו זה לפוצץ מנורות בכפות ידיו
רגישות -יתר טקטילית
לרוב רגישות זו מתקשרת ליחסים עם הלבוש. ילדים משגעים את הוריהם עם הבגדים בבוקר; התפר של הגרביים, החולצה המעצבנת (למרות שהילד בחר אותה יום לפני בעצמו), התחתונים בלתי נסבלים, וללכת לקנות בגדים זו משימה בלתי אפשרית. אלה הילדים והמבוגרים שיסתובבו ביום קר עם בגד קל, או עם סנדלים, וכל נסיון לשכנעם להתלבש בצורה מותאמת - הופך למאבקי כוח. אך מעבר לבדים, יש לנו עסק רציני עם היחסים החברתיים. קימת בררנות גדולה לאנשים, ולמקומות ולכן הצורך בשליטה גדול.
