החוש החזותי
החוש החזותי מסייע לנו לקלוט גירויים חשובים בסביבה שמסייעים לנו בהתמצאות במרחב. זה לא מספיק שאנו רואים טוב, חשוב האם אנו מפנים את הקשב לגירוי רלוונטי. לדוגמא, ילד יושב בכיתה, עסוק בהעתקה מהלוח, לצידו הולך חבר לכיוון דלת הכיתה, הילד מיד מפנה את המבט אליו. איבד קשב. החוש החזותי אחראי גם על עוצמת האור כפי שנקלטת ברשתית העין. האור הלבן, הפלורסנט, מכיל את כל צבעי הקשת, אלה נקראים אורכי גל. סינוור לאחד מאורכי הגל עלול לגרום לקורא סחרחרות, או תחושה שהאותיות נעות על פני הדף. זו אחת מסוגי הדיסלקציות.
חסר קשב חזותי
הילד שלי משחק שעות במכוניות. הוא מסיע אותן הלוך ושוב, רוכן על הרצפה ומסתכל על תנועת הגלגלגים בזוית. בארגז החול הוא מעיף חול לכל עבר, ומאושר. לא משנה כמה דברנו איתו על זה, הוא אינו קשוב. גם עם מים יש לנו סיפור דומה - פותח את הברז , טובל את הידים, כל המקלחת רטובה, גם הוא. כשאני מנסה לעבוד איתו על משימה בדף, הוא הופך אותו למניפה, או גוזר אותו - שעות יכול לשבת ולגזוור, או לחדד עפרון.
הכירו את ההיפראקטיביות החזותית - צורך בגריה של תנועה באיזורים הפריפריאליים של רשתית העין. מצב זה מהווה איום על הלמידה, כי העיניים משתעממות מפעילות סטטית כמו, קריאה.
רגישות-יתר חזותית
באחד הטיפולים, הגשתי לילד דף עבודה. הוא העדיף לשכב על הרצפה ולעבוד בו, שמתי לב שהוא מרבה למחוק. אני מנסה לברר עם עצמי מדוע הוא מוחק, שכן לא מדובר בשגיאות שהוא עושה..., ואז אני מבחינה שיש כתמים קלים על הדף, והוא מוחק אותם. גם את פירורי המחק הזעירים הוא הודף מהדף. ובפעם אחרת נפגשתי עם ילדה שמעדיפה לקרוא כשהיא נכנסת לארון (שיש בו כמובן מרחב בשבילה). עשיתי איתה ניסוי - הנחתי ספר על השולחן, בקשתי שתתחיל לקרוא, ואז עם מטריה, צימצמתי את החלל שמסביבה. היא אמרה - "ככה זה נוח לי". ".
רגישות לעוצמת האור
רגישות חזותית היא מצב בו האיזורים הפריפריאליים של רשתית העין רגישים מאוד לתנועה, קולטים כל דבר בסביבה, גם כאלה שאינם חשובים. התוצאה היא בזבוז קשב. רגישות-יתר חזותית יכולה להתבטא גם ברגישות לאור. מדובר על איזור ברשתית העין שנמצא ממש מול האישון (האיזור הפוביאלי).
