ילד סנדוויץ

בעבודתי אני נתקלת תכופות בבעיות התנהגות של הילד האמצעי. הבכור -  עדין, רגיש, קשוב להוריו, הצעיר – מפונק, והאמצעי - תוססססס. הפתרון הטוב למצב, הוא להבטיח לכל ילד במשפחה זמן איכות עם ההורה, תוך הדגשת יכולותיו המיוחדות; חוש טכני מפותח/ המצאת סיפורים/קואורדינציה משוכללת/ הכנת בישולים/ יצירת שיקויים/ הומור/ הרכבות למשל פאזל/ נגינה/ מנהיגות בקבוצה/ יוזמה חברתית, ועוד. החיים מוכיחים, שכישורים במנהיגות לא חשובים פחות מעיצוב הכתב במחברת. או יכולת ספורטיבית, לא חשובה פחות מידע במתמטיקה. אנשים לעולם חסרים ובלתי מושלמים, כך שמערכות היחסים ביניהם, מאזנות בין החסכים.  במילים אחרות אנו משלימים אחד את השני, ולכן זקוקים לחיים בחברה. 

 אדלר משווה את השוני בין האחים לצמיחתם של עצים: כשקבוצת עצים צומחת יחד, כל אחד מהם צומח במצב אחר. אם עץ אחד, צומח מהר יותר, כנראה מקבל יותר שמש או שהאדמה שבסביבתו טובה יותר, צמיחתו משפיעה על צמיחת העצים שבסביבתו. הוא מצל עליהם, שורשיו מתפשטים ולוקחים מזון רב יותר, והאחרים עשויים להתייבש וליבול. הוא  תאר את הילד האמצעי כמי שמרגיש שנמצא במרוץ עם אחיו הגדול, מבלי האפשרות להשיגו, ובמקביל בוחן את התקדמותו של אחיו הצעיר המנסה לחקותו, ולהשיגו. 

חשבו על ילדיכם, על האינטראקציה ביניכם - עשו כך ש"עץ" אחד, לא יצל על השני.