מרחק פסיכולוגי -תנאי לשיקום בטחון עצמי

 מרחק פסיכולוגי הוא ביטוי מופשט למרחק הקיים ביני לבין עצמי. לדומגא למרחק פסיכולוגי מצומצם -  אני לא מצליח לקרוא, כולם מצליחים - סימן שאני טיפש, או דפוק, או לא מוצלח, או עצלן. מטרת המטפל לשנות את התפיסה ש"אני" לא קשור לבעיה הזו. דוגמא, אם אני לא מצליח לקרוא, סימן שיש משהו בעיניים שלא נותן מענה טוב לקריאה. זה לא אני, אלא זה העניים שלי. זהו מרחק פסיכולוגי.  

שיח עם נערה בת 13:
הנערה - לי קושי, אני ביישנית ומופנמת. אני שקטה ורגישה. לא מדברת בחברה. אני חושבת שאין לי בטחון. זו הבעיה שלי. כשהילדים במשפחה רצו ללכת לטיול, נראה לי שיהיה כיף, שמחתי. אמרתי שגם אני אבוא. אבל כשהגיע הרגע להתכונן, משהו קרה לי. נלחצתי, ובטלתי את השתתפותי. כולם כעסו עלי, שאני מבריזה. ולמרות שבטלו את הטיול בגללי, לא יכולתי לשנות את דעתי. שאלו אותי מה קרה? ומה מטריד אותי? לא ידעתי להשיב. זה היה מוזר לכולם. הסברתי שאני לא עושה בכוונה ובכיתי. זה קורה לי גם עכשיו בחופש. כולם נפגשים, יוצאים מהבית ואני מעדיפה להיות בחדר שלי, עם המחשב.  

 אני - אמרת שאת רגישה ושאין לך בטחון. את יודעת שיש קשר בין הדברים. רגישות מקשה על האדם לתפקד בחברה, קשה לזרום איתה. היא מגבילה. האדם הרגיש, שומע כל דבר, ראייתו חדה, הוא מבחין בכל פרט ומבע. הרבה מאמץ הוא משקיע בלזרום עם החברה, וזה מעייף, אז לפעמים יוצא שעדיף להשאר בבית.
הנערה - כן. ככה אני מרגישה. למרות שכשאני יוצאת, לרוב אני נהנית. אבל אין לי כח להתמודד עם כל ההכנות שלפני, והמחשבות- מה אלבש? ומה יהיה? ואם יתחשק לי לאכול? ואם הטיול יהיה קשה? ואולי לא ארדם בלילה, ואהיה עיפה.
אני - חשוב לי לומר לך שבגלל שנולדת רגישה, בגוף שלך מגיב ככה. ניתן לווסת את רגישותו של האדם. זה מתחיל בחושים. הנערה - לא חשבתי שזה יכול להיות בגלל שהחושים שלי חדים.
אני - כן. זה לא את. אלה החושים שלך. !!!