עיניים שאוהבות תנועה

 ערכתי אבחון לילד צעיר בן 7, שובה-לב, עדין ורך, שגדל כיום במשפחת אומנה. אמו המאמצת- המגיבה כאם ביולוגית לכל דבר, אספה אותו אל חיקה, והעלתה אותו על מסלול החיים. ההתבוננות בשניהם הציפה אותי בחום ובהתרגשות. 

מרגע שנכנס לאבחון בקש מאמו לנפח בלונים ולשחק במסירות. בנוסף, הצטייד במטוס (שעשה מקיפולי נייר). העדפת המשחק שלו כוונה אותי לכך שזקוק לגריה של תנועה בפריפריית העין. נקרא לזה בשפה המקצועית חסר קשב תחושתי-חזותי. 

התחלתי לברר עם אמו על משחקים שהוא נמשך אליהם. מסתבר שהוא אוהב מאוד לצפות במים שזורמים, לצפות שעות במסכים, לגזור להנאתו חתיכות נייר המתעופפות לכל עבר ולחדד עפרונות עד שלא נשאר מהם כלום. 

משחקים אלה, מספקים גריה של תנועה לעיניו. וכך יוצא כשהוא נדרש לעיסוק לימודי -העתקה, קריאה- הוא  משתעמם! האותיות נחות על הדף ואינן זזות לשום מקום.
מכאן מגיעה המסקנה שצפיה מרובה במסכים גורמת לבעיות קשב, כי העיניים מתרגלות לתנועה, ומתקשות אח"כ להתמקד במשהו סטטי, כמו למשל מורה. 

כשהבנתי זאת, לקחתי פנס מכוסה בשכבות נייר צלופן וסובבתי בצידי עיניו (האמינו לי שרובנו היינו מתלוננים על מטרד והצקה) הוא אמר שנעים לו, היה מאושר, ובקש שאמשיך.