קושי בהכלת תסכול של ילד

מפגש 1 

מ' הגיעה אלי בסערה, היא גרושה, ויש לה בן יחיד, עליו שומרת מכל משמר. הגירושים נעשו בצורה קשה, וקים מאבק בינה לבין הגרוש. בנה (בן 9) עבר אבחון בתחום החושי והתפקודי - נמצא צורך בתנועה, בעיות קשב, פער לימודי גדול (למרות שהוא חכם ונבון), ובעיקר בעיות התנהגות קשות. איך זה נראה?

"אנחנו קמים בשעה 6:00, כדי שאוכל לשחק איתו לפני בי"ס, ואז עד שיוצאים ומתארגנים...המון זמן מתבזבז, ואז מגיעים לבי"ס, מתחילה הדרמה - 40 ד' פרידה בצורה של -"תקני לי קרואסון...ותבואי לקחת אותי, ואני מתגעגע...ו...ו..." הוא נכנס לבי"ס באיחור גדול מאוד, וכשאני חוזרת הביתה, לאחר כמה זמן הוא מתקשר אלי מהמזכירות "אמא, אני לא מרגיש טוב, כואבת לי הבטן", אני עוזבת הכל ורצה לאסוף אותו". 

מה אתם אומרים? בעיה של גבולות? סביר. אך לא מתחילים משם! האם שמעה את המושג "גבולות" כבר שנים, והיא לא מצליחה לזוז. זה נשמע לה כמו הטפת מוסר, משהו שאינה יכולה לו. שאלתי את עצמי - מדוע האם עסוקה בפיצוי שלא עוזר? נותנת לו כסף על כל דבר שעושה בבית, מרעיפה עליו משחקים, כל דבר שנשבר...ממהרת לקנות את הגרסה החדשה יותר, נותנת לו תשומת-לב בשפע, והוא מבחינתו -לא זז. לא עושה כלום בבית, לא מכין שיעורים, הכל צריך להגיע אליו, ולמרות כל אלה - אינו מרוצה, לא טוב לו, התפקוד שלו לא תואם את רמתו השכלית, והוא מרבה להתפרץ בזעם בבית, ולעשות "דווקא". 

הכלי הראשון שניתן לאם - אמפטיה: 

אני - כנראה שיש משהו שמאוד מכביד עליך שבגללו חשוב לך להגן מאוד על בנך.
מ' - נכון, עשיתי טעות מאוד גדולה עם הגרוש....והילד שלי סובל מזה עד היום, וזה בגללי.
אני - כיצד היית רוצה לראות את בנך מתנהג, כדי שיוקל לך, וכדי שתדעי שמצבו סה"כ טוב?
מ' - שיהיה לו טוב, שיהיה עצמאי, שיהיו לו חברים.

 הכלי השני שניתן לאם - נוסחה מנצחת ל - "שיהיה לו טוב : אהוב + מועיל=יכול וטוב לו. 
ככל שבנך יעשה יותר עבור עצמו הוא יתחזק. ככל שאת תעשי פחות עבורו - כנ"ל.

מפגש 2 

אני - על אילו דברים את יכולה לוותר, כדי להעביר את האחריות אליו?
מ' -  אבל אני אומרת לו לעשות, והוא לא עושה. כל הדברים שלו מפוזרים בכל הבית. המטבח עמוס ומבולגן...אני לא מסוגלת
לבשל, לא מסוגלת לתפקד.
אני - אז היית רוצה שהוא יהיה אחראי על הדברים שלו.
מ' - כן. הוא גם שוכח דברים שצריכים להביא לבי"ס, ואני מוצאת את עצמי כל יום רצה להביא משהו - סנדוויץ, מחברת, כלי נגינה, משקפים. כי אני לא רוצה שיחסר לו.
אני - האם הוא יוכל לשנות את התנהגותו אם לא יחסר לו?
מ' - כנראה שלא.
אני - אז בעצם הקושי הגדול שלך הוא לעמוד מול חסך, מול עצבות, מול בכי?
מ' - לגמרי. 

הכלי השלישי שניתן לאם - שיקוף הרגש ללא הגשת פתרון.
אני -  האם את מוכנה לנסות לעמוד מול פרץ הבכי, הבקשות, התסכול ורק "לחבק"? לא לפתור את הבעיה? לא להציע חלופה? למשל, בנך יתקשר מבי"ס ויאמר שאין לו סנדוויץ. מה תעשי?
מ' - אני אגיד לו שאני לא יכולה להביא לו.
אני - ומה יקרה?
מ' - הוא יתחיל לשכנע ולבכות.
אני - ומה תעשי?
מ' - אני אשקף - "אוי...שכחת את הסנדוויץ...באמת לא נעים".
אני -ואיך יגיב?
מ' - הוא יסלים את הבכי, וישכנע שהוא רעב.
אני - ומה תעשי?
מ' - אני אשקף - "מבינה אותך...אך כרגע איני פנויה".
אני - ואני מוסיפה - ואני סומכת עליך שתסתדר.
מ' - זה מבהיל אותי - ישאר רעב כשכולם אוכלים הייתי רוצה לומר לו לפחות שכשאבוא לקחת אותו אקנה לו משהו טעים.
אני - את רוצה לפצות אותו כי אינו מסודר ושוכח דברים? את שוב ממלאה את החסך - את מגישה לו פתרון שקוראים לו - פיצוי.  אם שכחת - אני אעשה עבורך....מסכן.
מ' - הבנתי. 

לאחר כמה ימים אני מקבלת הודעת SMS:
 "לא תאמיני, לקחתי את הילד לבי"ס, בדרך הוא רצה שאקנה לו קרואסון, אז אני אמרתי לו - "יש לך אוכל בתיק, אנחנו לא צריכים את זה." הוא החל לשכנע, ולהתרגז עלי, אז אמרתי לו - "ממש בא לך קרואסון, אני מבינה אותך". הוא נרגע יחסית מהר ואני הייתי המומה. 

ומה עזר לך לא להתפתות לפנק אותו?
תמיד בלב הרגשתי שאני לא צריכה לקנות לו קרואסון, אך היה לי חשוב להתחיל את הבוקר בשקט, ולא להכנס לתקלים איתו.  אם כך- היית אמיצה לעמוד מול התסכול שלו, וללוות אותו כשחש חסך, בלי להציע פתרון קונקרטי. מדהים! וגם העברת לו מסר סמוי - כשאתה מתפרץ...אני פחות נבהלת. ילד שנבהלים ממנו - מסלים מאוד את התנהגותו.

מפגש 3 

אז היו גירושים קשים, ההורים בדעות מנוגדות, קיים מאבק, וחוסר אמון קשה ביותר, והילד באמצע. אם הורה אחד קשוח, השני חומל. אם הורה אחד מחזיק קצר, השני מפנק ללא גבול.

הכלי הרביעי שניתן לאם- חוק האיזון. 
הורים שמגדלים תאומים, מדווחים לא פעם, שתכונות שיש לאחד, אין לשני. אחד תולעת ספרים, השני מתקשה לקרוא.
חוק האיזון מוכר לנו גם במצבים שאנו משנים תקשורת עם אחד מילדנו. הוא הופך נעים יותר לעצמו ולסביבה, ואז בדרך פלא, אחיו שהיה מנומס, הופך להיות חצוף. את החוק האיזון נוכל למצוא גם בחלוקת התפקידים בתוך הבית –אם אחד עושה הכל, השני נמנע. ובחזרה אל הילד שעליו אני מדברת, איך חייו מתנהלים עם הוריו? עם אחד מגיע לבי"ס בזמן, עם השני - מאחר. עם אחד מכין שיעורים, עם השני יש לו בעיות קשב וריכוז, אינו נכנס לזום, ואינו משתף פעולה בלמידה. את האחד מרצה, בשני – מתנקם. 

התנהגותו של הילד אצל כל אחד מההורים - מעצימה את חילופי האשמות ביניהם - "רק אצלך שום דבר לא מתפקד!". בנוסף, הילד שותף ל"מלחמה", הוא מתלונן על הורה אחד, בפני ההורה השני, ותופס צד. חוק האיזון – הוא חוק. תמיד ישמר וזה מאוד מעודד. זה אומר שאם אני אזוז לאחור, השני יתקדם. אם אני אשתנה, השינוי שלי יביא לשינוי האחר. ולכן נחפש את השינוי בעצמנו. הוצע לאם להשתמש בסכמת מעגלי ווין, שיסייעו לה לשמור על חוק האיזון. בסכמת המעגלים יש חלקים חופפים בין כל אחד מהדמויות. 

כשהילד בדיאלוג עם אביו – את לא מתערבת. זה בינו לבין בנו. ואם הילד יקטר רבות על אביו, את תשקפי את הרגשתו, ותאמרי – "זה בינך לבין אביך".  ואם למשל, יהיו לך חילופי דברים עם האב, והילד יתערב - את תאמרי -  " זה לא קשור אליך, זה ביני לבין אביך". 

קשה? מסכימה.  הבידול הזה, יוצר גבולות לעצמנו.