קפיצה בחבל? כדאי להשקיע בזה? בהחלט!

הבחנתי כי יש מיומנויות שילדים מייחסים להן חשיבות רבה, והצלחה בהן- מסייעת מאוד להעלאת דימוי הגוף , וגם לתחושה של בגרות. ילדים אוהבים להרגיש גדולים.

הכוונה לרכיבה על אופניים, לגלגול לפנים, לעמידת ידיים, לקשירת שרוכים, וגם לקפיצה בחבל. בכל מפגש טיפולי אני מוסיפה את הקפיצה בחבל כחלק מהפעילות השוטפת. אפילו המצאתי שיטת לימוד שעובדת מדהים עם ילדים - ראו סרטון. מלבד הכושר, פעולת הלב, זרימת הדם החיונית, מידת העוררות שעולה, הקפיצה בחבל משפרת מאוד את היחס של הילד אל גופו. כשילד מצליח לקפוץ בחבל- הוא בתחושת סיפוק א ד י ר ה. מרבית הילדים רוצים מאוד ללמוד לקפוץ. חלקם מצהירים שהם יודעים, גם כשאינם (זה מבושה ומאי-נוחות). מרביתם פתוחים ללמידה, גם אם קשה להם מאוד. 

לא פעם חוויתי התפרצויות זעם ובכי, קריעת דף משימות, איומים שבחיים הם לא יסכימו לקפוץ, וגם האשמות כלפי על כך שבגללי הם לא מצליחים. יש מקרים שהרצון לשבור את השיא האישי, כה גדול, שהם לא שמים לב שהתעייפו, כל בקשה שלי למנוחה - רק מכעיסה אותם יותר. כל אלה מוכיחים עד כמה חשוב להם להצליח במיומנות זו. ולכן, לא נבהל, נכבד את קצב ההתקדמות, את הכעס שעולה, ונסייע להם לעבור את המשוכה.